אודות הסופרת

טל פרידמן היא ד”ר לתקשורת, מומחית ויועצת לשיווק חברתי ומרצה באקדמיה. הקימה וניהלה את פרקטיקום החוג לתקשורת באוניברסיטת ת”א; הקימה מסלול לימודים עבור ‘הבצפר’; השתתפה בצוותי מחקר ופיתוח; עבדה כעיתונאית בתחומי חברה ותרבות; ניהלה הצגות; פרסמה ספר ילדים. מגדלת שלושה ילדים וכלבה. מעמידה פנים ששומרת על כושר. מורחת אודם אדום. מקפידה למחזר.
כמה מילים ומגירה.
בקיץ 2015 תעודת הדוקטור שלי נתלתה על קיר חדר העבודה. הצטיינות וגלימה שחורה. בדיוק סיימתי לשבת בו ארבע שנים והכיוון היה החוצה – אל ההרצאות, המחקרים והכנסים. הדרך הייתה סלולה והשמיים תכולים.
אבל לא הייתי מאושרת כשדמיינתי את שארית החיים המקצועיים שלי.
אז חזרתי אל החדר ופתחתי מגירה. את זו של החלום ה'”לא רציונאלי, לא רווחי, לא יציב.” בטח ובטח בהשוואה לחיים האקדמאיים שחיכו לי. זה היה מפחיד לבחור רק בעצמי – במה שאני רוצה. להתעלם מהשיקולים החכמים ו’הנכונים’ – קל להשתיק את הקול המשוגע שמציע לך ללכת בדרכים לא סלולות. לצאת להרפתקה באמצע החיים כשיש כביסה ומשכורת וחוגים של הילדים.
אבל קיץ 2018, שלוש שנים אחרי – הספר מגיע לחנויות.
למרות החיים, בזכות החיים, ליד החיים ודרך החיים, ‘קורא לה אלה’ נכתב.
ואני יותר בריאה היום. בריאה ושמחה.
אז אם יש משהו אחד שאני מקווה ש’קורא לה אלה’ יעשה, זה לעודד אנשים לפתוח מגירות. לאוורר את הפחדים, את החסמים, להגיד בקול רם מה הם רוצים. כמו אלה. שבחרה שוב ושוב במציאות, אפילו אם היא מרה. נעמדה עם שתי רגליים על הקרקע להיות של עצמה. זה מגיע לכולנו, להוריד קצת את המסיכה ולנשום אוויר נקי. כן, להיות קצת משוגעים. אבל אמיתיים. נוכחים. לא להשאיר את עצמנו נעולים.

מה קורה ב"קורא לה אלה”?

זה לא סיפור מפחיד. זה פחד שאף פעם לא קיבל הזדמנות להפוך לסיפור.
אלה אינה זוכרת את עברה. היא גם לא זוכרת למה היא לא זוכרת אותו או את עצמה. עברה הטראגי נעול במגירות: ילדותה בצל אמא מופרעת וסב מפחיד, הפנימייה האלימה והקשוחה בה התחנכה, ד”ר וייסמן המאיים…
אבל. בוקר אחד סבא של אלה מת. למעשה הוא כל כך מת, שזה מהווה טריגר לאלה לצאת לחפש אחר אחיה התאום, שהיה חבוי בתהומות השכחה במוח שלה. איכשהו, העובדה שסבא שלה מת גרמה למגירה הנעולה עם המידע הזה, שיש לה אח, להיפתח.
אז אלה שלנו, האופטימית, הכנה, הנאיבית והמצחיקה, יוצאת לחפש אחר אחיה התאום, מסתמכת על אינטואיציה ומעין דחף פנימי שמבטיחים לה שלמרות שהיא לא ראתה אותו או שמעה ממנו שנים רבות, אחיה והיא הם ‘באש ובמים’, ושהוא יוכל לעזור לה.
אלה יוצאת למסע מבלי לדעת שבכך היא מחוללת תגובת שרשרת איומה. אך כשאירועים מוזרים ואפלים מתחילים להתרחש סביבה ואנשי הפנימיה בה התחנכה נופלים קורבן בזה אחר זה לשלל מיתות מחוספסות, כשסימן גרפיטי שב ומופיע בכל מקום בו אנשי הפנימייה נתפסים ו”נשפטים”, אלה מבינה שאין דבר מסוכן יותר מהשכחה, וכי עליה לשוב אל המקומות בהם הכול התחיל ולתבוע לעצמה את עברה.
ככל שאלה מתקשרת יותר עם העולם החיצוני, כך היא נזכרת בפיסות מעברה. זה מאוד מסוכן לה… ואנחנו, הקוראים, מנסים יחד עמה להרכיב את הפאזל לכדי תמונה קוהרנטית: מי לטובתה ומי נגדה? האם האיש הזה קיים או נמצא רק בדמיון שלה? האם הזיכרון שהבליח אמיתי או שמא סיפור שסיפרו לה על המציאות כדי להסתיר את מה שבאמת קרה?
קורא לה אלה, הוא מותחן פסיכולוגי מורכב ורב רבדים, הצמוד לתודעתה המפורקת של הגיבורה שלו. הקורא חווה עם אלה את הדרך הלא קוהרנטית אל המציאות, בעצמו מנסה להגדיר מה אמת ומהו בדיון, מהי שפיות ומהו שיגעון, שותף מלא בתהליך ההגדרה שלה את עצמה. זהו סיפור אופטימי בעולם אפל, הנותן לקורא הזדמנות לא רק לפתור את התעלומה המותחת אלא גם את חידת חייה הסבוכה של הגיבורה הפגומה והמקסימה שניצבת במרכזה.

שומעים עם אלה

לפעמים כשכותבים, צריכים שקט. ריכוז ומעין ואקום שמוחק את החדר סביבך. לפעמים צריכים בית קפה. מישהו שמפיל צלחת, מישהו שאתה שואל את המלצר מה הוא הזמין.
לפעמים, הרבה לפעמים, צריכים מוסיקה.
אז הנה הצצה לשירים להם הקשבתי בלופ אינסופי בתקופת הכתיבה של ‘קורא לה אלה’. שהפעילו אותי. עזרו לי להרגיש נכון. הם האווירה והטון של הסיפור, של הדמויות.
בהתאמה, מצורפים מקטעים מהספר.
האזנה נעימה.

רשימת שירים:

1. Wires – Athlete
2. Strange Birds – Birdy
3. Rock the House – Gorillaz
4. Quite Nice People – Ida Maria
5. Hide and Seek – Imogen Heap
6. Everybody loves you – Jenn Grant
7. Sail – Awolnation
8. Is it alright – Maya Isacowitz
9. Heathens – Twenty-one Pilots
10. Running up that hill – Placebo

1. Wires – Athlete

“אלה היא קצת בן אדם שרואה את העולם תמונות־תמונות. אבל
היא חושבת שזה אולי הדבר הכי טוב בה. ש – אלוהים יודע מה היה
קורה לה אילו היא היתה זוכרת הכול.
ואלון תמיד אמר, “אנחנו דם אחד”.
אלון אמר, “אנחנו בזה ביחד”.
אלון תמיד אמר, “אני שומר עלייך, את שומרת עלי. אנחנו דם
אחד. אנחנו בזה ביחד”.
את זה אלה לא שוכחת אף פעם.”

2. Strange Birds – Birdy

“בן. מה אלה כבר יכלה לספר לעולם על בן. טוב, את הכול. אלה יכלה לספר על בן את הכול. למשל, שבשמש העיניים שלו קיבלו גוון צהבהב. שהיה לו קמט טרוד בין הגבות, שלא נעלם גם כשהמצח הפך חלק. כפות הידיים שלו תמיד מוללו משהו, את דש החולצה או גבעול או הקפיצו בקבוק מים מצד לצד. איש לא ביקר את בן בשבת. הוא אהב לשרטט קווים ישרים שהפכו לריבועים שהוא צבע את תוכם, תמיד בשחור פחם. אחד כן, אחד לא, משטחי דמקה גדולים, ריבועים שחורים ולבנים. הוא אכל את הפיתה עם חומוס וחמוצים, בלי חריף בכלל. “שמעתן מה המופרע הזה עשה”? הקול הנלהב של דנית חילחל לתוך המחשבות המסמיקות שלה. לבן היה חיוך שמדי פעם הפך לצחוק של ממש. זה היה מאוד נדיר, אבל כשזה קרה? לאלה לא היתה שום בעיה עם החיוך הזה של בן. “הוא אסף שברי זכוכיות ודחף אותם לתוך הבישולים של דוִד הטבח, לסירים של הצוות. הוא ריסק אותם לאבקה, הם תכף יאכלו את זה, אני מתה”. לבן היתה בעיה קשה של זעם־בלתי־כבוש, בגלל זה אלה ראתה אותו לעתים רחוקות. רוב הזמן הם שמו אותו במרתף עם המלאך.”

3. Rock the House – Gorillaz

“את תצאי לעבודה ואני אטפל בילדים”. נטע קיפצה בחדר, שמחה.
“בערבים אני אחכה לך עם ארוחת ערב חמה ותחתונים סקסיים”.
אלה השפריצה בירה מהפה, “לא, תודה”, היא צחקה.
“בסדר, בסדר, אז תחתונים מכוערים”. נטע התפשרה, “מה שעושה
לך את זה, י’מוזרה”.
בכל פעם טעתה אלה לחשוב שהיא כבר הרגישה איך זה לאהוב־
הכי את החברה הכי טובה שלה.”

4. Quite Nice People – Ida Maria

“את כזאת מתנשאת”, לחשה אלה לנטע באמצע סולם הגנבים,
והושיטה יד כדי למשוך גם אותה למעלה. “לא תמיד. לפעמים
אני סתם כלבה”, התנשפה נטע וקפצה פנימה, לצד הלא־הנכון של
הפנימייה.”

5. Hide and Seek – Imogen Heap

השיר של אלה.

6. Everybody loves you – Jenn Grant

“את ילדה טובה, אלה. אבל את צריכה להימנע משבילים חשוכים.
לנווט מפנס רחוב אחד אל משנהו, כל פעם אל הנקודה המוארת
הקרובה. הרעש תמיד מושך לשוליים, אז את צריכה להסתכל בעיניים
פקוחות קדימה, כן? ישר אלי”.
המבט שווייסמן שולח אליה כמו נדבק מהסתיו שבחוץ, כולו שלכת.
כל מה שבזהירות הוא מנסה לא לומר, נוחת אצלה חזק. אלה לא
ממש יודעת מה לעשות, והיא עדיין נתונה תחת ההנחיות הקשוחות
של לא לתת למוח שלה לנזול לרצפה, אז היא רק מהנהנת ומשפילה
את המבט לרצפה”.

7. Sail – Awolnation

השיר של יפתח.

8. Is it alright – Maya Isacowitz

“הפחד שלה להיות משוגעת הוא פיל בחדר. כל הפנים שלה מתעוותות
בבכי שלא מתפרץ, חסום כגוש מחניק בגרון שמקשה לדבר.”

9. Heathens – Twenty-one Pilots

“אנשים מספרים שכשהם חוזרים למקום שבו גדלו, הכול נראה פתאום
קטן. כאילו הפרספקטיבה של להיות מבוגר מכניסה לפרופורציה את
החלל. אלה לא מרגישה ככה בכלל. בן והיא עומדים מול הפנימייה,
והיא נראית אימתנית, מתנשאת לגובה מעל הראשים שלהם.
החלונות מנופצים, הקירות שהיו פעם לבנים, עכשיו שחורים מפיח
ומאבק. שער הברזל חורק קדימה ואחורה בטווח התנועה הקטן
שסרט המשטרה הקשור מתיר לו. הצליל מצמרר בשקט של הלילה
במדבר…”

10. Running up that hill – Placebo